חוזה למראית עין 

כבוד הנשיא אהרון ברק הבהיר בפסק דין ביטון נגד מזרחי מהו טיבו חוזה למראית עין:
"בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא, כי מתקיימות בעניין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסויים המוסכם על הצדדים, והמערכת השנייה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו"

קיימים שני סוגים של חוזים למראית עין:

•  חוזה למראית עין מוחלט (סימולציה מלאה)- חוזה פקטיבי, שאין מאחוריו ולא כלום;
•  חוזה למראית עין יחסי (סימולציה חלקית)- חוזה פיקטיבי, שמאחוריו מסתתרת כוונה  שונה מזו המצויה בחוזה המוצג כלפי חוץ. 

סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כי "חוזה שנכרת למראית עין בלבד- בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה".

מלשון הסעיף עולה כי חוזה למראית עין בטל, אולם בטלות החוזה אינה תקפה כלפי צדדים שלישיים שהסתמכו בתום לב על קיום החוזה. המחוקק מעניק הגנה על אינטרס ההסתמכות של צדדים שלישיים שמצבם שונה עקב ההסתמכות.

אולם, צד שלישי אשר ידע כי החוזה הינו חוזה למראית עין בלבד אינו זכאי להסתמך על החוזה, אך לא תמיד נדרשת ידיעה ולעיתים די בחשד כי המדובר בחוזה למראית עין בלבד- על מנת למנוע מהצד השלישי להסתמך עליו ובטלות החוזה תהא תקפה גם כלפיו.

דברי ההסבר פורטו במאמר זה בצורה חלקית, תמציתית וכללית. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. המאמר לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני חוזים (חוזה דירה, חוזה שכירות, עורך דין מקרקעין) לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין.